<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין נ"ב</h1>
<h2>דף סח:</h2>
והמצוה הנ"ב היא שהזהירנו מהתחתן בכופרים והוא אמרו יתעלה (ס"פ ואתחנן) לא תתחתן בם ובאר החתנות מה הוא ואמר בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. ובבאור אמרו בעבודה זרה (ל"ו:) דרך חתנות אסרה תורה. והעובר על לאו זה יש בענשו הפרש. וזה שהבועל גויה כשבא עליה בפרהסיא כל מי שהרגו והוא דבק בעבירה הנה קיים עליו הגדר כמו שעשה פנחס בזמרי (ס"פ בלק). אמרו (מתני' סנה' פ"א:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו אבל בתנאים שאמרו (ע"ז ל"ו:) והוא שיבא עליה בפרהסיא ובשעת מעשה וכמעשה שהיה. ואם לא עשה זה בפרהסיא או שפרש ולא פגעו בו קנאין הנה הוא מחוייב כרת. אבל לא התבאר זה הכרת בתורה. אמרו (פ"ב.) לא פגעו בו קנאין מה הוא והתבאר שהוא בכרת מא0מרו (מלאכי ב') כי חלל יהודה קדש י"י אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה, אמרו מכלל שהוא בכרת. וכשהתאמת על אדם שהוא בעל גויה בעדים והתראה לוקה מדאורייתא. ודע זה. וכבר התבארו כל אלו הדברים במסכת עבודה זרה (ל"ו:) ובמסכת סנהדרין (שם).
